החלטה בתיק דנ"פ 6519/05

           עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית-המשפט העליון בע"פ 10946/03 ראוף עיסא נ' מדינת ישראל (טרם פורסם).

2.        העותר, ראוף עיסא, מבוקש להסגרה על-ידי ארצות הברית, זאת לאחר שהוגש נגדו שם כתב-אישום בעבירות של קשירת קשר לסיוע לייצור סם מסוכן וקשירת קשר להחזקת כימיקל אסור בידיעה כי זה ישמש לייצור סם מסוכן. ביום 17.7.03 הגישה ממשלת ארה"ב לישראל בקשה להסגיר לידיה את העותר כדי לשופטו בארה"ב בגין עבירות אלו. כנדרש בסעיף 3 לחוק ההסגרה, תשי"ד-1954, הגיש היועץ המשפטי לממשלה עתירה לבית-המשפט המחוזי בירושלים להכריז על העותר להיותו בר הסגרה, וביום 23.11.03 קבע בית-המשפט המחוזי כי העותר הוא בר-הסגרה לארה"ב בגין שתי העבירות בגינן נתבקשה הסגרתו.

3.        על פסק-דין זה הגיש העותר ערעור לבית-המשפט העליון, ובית-המשפט (הנשיא ברק והשופטים טירקל וחיות) קיבל את הערעור באשר להכרזת העותר בר-הסגרה בגין העבירה של קשירת קשר להחזקת כימיקל אסור, בקובעו כי אין מדובר בעבירה לפי דיני ישראל. יחד עם זאת דחה בית המשפט את ערעורו של העותר באשר להכרזתו בר-הסגרה בגין העבירה של קשירת קשר לסיוע לייצור סם מסוכן, בקובעו כי ניתן להסגירו לארה"ב בשל עבירה זו בלבד.

4.        שלושת שופטי ההרכב הסכימו ביניהם על תוצאת הערעור, ואולם נחלקו בדרכם למסקנה כי יש להותיר על כנה את הכרזתו של העותר בר-הסגרה בגין העבירה של קשירת קשר לסיוע לייצור סם מסוכן. השאלה המרכזית אשר ניצבה בפני שופטי ההרכב היתה, האם מתקיימת בעבירה זו דרישת הפליליות הכפולה כדרישת סעיף 2(א) לחוק ההסגרה, ובמילים אחרות: האם העבירה של קשירת קשר לסיוע לייצור סם מסוכן מהווה עבירה בישראל? דעת הרוב (הנשיא ברק והשופטת חיות) גרסה, כי קיימת בדין הישראלי עבירה של קשירת קשר לסיוע לייצור סם, ועל-כן מתקיימת בעבירה זו דרישת הפליליות הכפולה. לעומתם גרס השופט טירקל, בדעת המיעוט, כי אין בדין הישראלי עבירה של קשירת קשר לסיוע באשר מדובר בגזירה כפולה של אחריות פלילית, כלומר: צורה נגזרת של עבירה המולבשת על צורה נגזרת אחרת. עם זאת, סבר השופט טירקל כי בהכריזו על העותר להיותו בר הסגרה, אין בית המשפט מוגבל אך ורק לעובדות המפורטות בכתב האישום של המדינה המבקשת את הסגרתו, וכי ניתן להכריז על העותר בר-הסגרה עקב כך שהמעשים המתוארים בבקשת ההסגרה ובחומר הראיות המצורף לה באים בישראל בגדר עבירה של קשירת קשר לייצור סם, שהיא עבירת הסגרה.

5.        בעתירה המונחת לפניי טוען העותר כי פסק-הדין מעלה שתי סוגיות משפטיות חשובות ויוצרות-תקדים, המצדיקות קיומו של דיון נוסף בהן. שאלה אחת היא השאלה העולה מפסק-דינם של שופטי הרוב, כלומר: האם קיימת בישראל צורת עבירה של קשירת קשר לסיוע לייצור סם מסוכן. לטענת העותר, יצרו שופטי הרוב בפסיקתם קונסטרוקציה חדשנית אשר לא היתה מוכרת עד כה בדיני העונשין בישראל, והמהווה הרחבה ניכרת של האחריות הפלילית. העותר טוען כי מדובר בהרחבה בלתי-ראויה, המנוגדת לשיקולים העקרוניים העומדים בבסיס תורת האחריות הפלילית, ולפיכך ראוי לקיים בה דיון נוסף. לחיזוק עמדתו מביא העותר מדבריו של שופט המיעוט, השופט טירקל, אשר גרס כאמור כי קונסטרוקציה זו אינה אפשרית בישראל. שאלה שנייה שראוי לקיים בה דיון נוסף, לדעת העותר, היא השאלה העולה מפסק-דינו של שופט המיעוט, דהיינו: האם יכול בית-המשפט להסתייע בעובדות שלא נכללו בכתב-האישום לשם בחינת קיומה של דרישת הפליליות הכפולה. לטענת העותר, עמדת השופט טירקל מהווה חידוש ניכר בתחום דיני ההסגרה, אשר משמעותו התערבות בשיקול-הדעת של רשויות התביעה במדינה המבקשת. רשויות אלו בחרו, על יסוד הראיות שלפניהן, להעמיד לדין את המבוקש בגין עבירה מסוימת ולא בגין עבירה אחרת, והתחייבו להוכיח תשתית עובדתית מסוימת ולא אחרת. לפיכך לא יהיה זה ראוי במסגרת בחינת הפליליות הכפולה, לעשות שימוש בעובדות שרשויות אלו לא התחייבו להוכיח וממילא לא נתכוונו להסתייע בהן להרשעת המבוקש בדינו. העותר מדגיש כי הגם ששופטי הרוב לא הכריעו בשאלה זו, נדרש הנשיא אליה בקצרה בפסק-דינו והביע הסתייגות מן העמדה שהובעה בפסק-דינו של השופט טירקל. לאור כל זאת טוען העותר כי חשיבותן של השאלות, קשיותן והחידוש המצוי בהן מצדיקים עריכתו של דיון נוסף בשאלות אלה.

6.        קראתי את העתירה ואת נימוקיה ולא מצאתי מקום להורות על קיומו של דיון נוסף בפסק הדין. כהוראת סעיף 30(ב) לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, תנאי לקיומו של דיון נוסף בפסק-דין של בית-המשפט העליון הינו כי נפסקה באותו פסק-דין הלכה; ולא אך הלכה על דרך הסתם, אלא הלכה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית-המשפט העליון או הלכה שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה ראויה היא כי יקויים בה דיון נוסף. זאת ועוד: חשיבותה, קשיותה וחידושה של ההלכה או עמידתה בסתירה להלכה קודמת מהווים תנאי הכרחי לקיומו של דיון נוסף, אך לא תנאי מספיק. תנאי נוסף הוא כי תימצא הצדקה עניינית - על-פי שיקול דעתו של השופט הדן בעתירה לקיום דיון נוסף - לשוב ולהביא את הענין לדיון נוסף. ראו: דנ"א 2485/95 אפרופים שיכון וייזום נ' מדינת ישראל (לא פורסם). לא מצאתי כי תנאים אלו מתקיימים בענייננו.

7.        אשר לדעתו של השופט טירקל באשר לעובדות שאותן מוסמך בית-המשפט לבחון לעת בירור סוגיית הפליליות הכפולה - דעת יחיד היא; שופטי הרוב לא נזקקו לסוגיה זו, לא הכריעו בה וממילא לא נפסקה בעניין זה כל "הלכה" כדרישת סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט. משכך, אין מקום להורות על קיומו של דיון נוסף בשאלה זו. השוו: דנ"א 8020/03 לאה חן נ' קיבוץ תל קציר (לא פורסם).

8.       אשר להלכה העולה מפסק-דינם של שופטי הרוב: כי קיימת בישראל עבירה של קשירת קשר לסיוע לייצור סם מסוכן, נכון אני להניח שיש בשאלה זו משום "חידוש" ואולי אף "קשיות" כמשמעות דיבורים אלה בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, ואולם בכך לא סגי. הכל מסכימים כי לא כל הלכה חדשה מצדיקה קיומו של דיון נוסף בה. ראו: דנ"פ 9980/03 סמיון דושקר נ' מדינת ישראל (לא פורסם); פרשת אפרופים שיכון וייזום הנ"ל. חלק מן ההלכות היוצאות מתחת ידו של בית משפט זה, הלכות חדשות הן, והכלל הנקוט בשיטתנו המשפטית הינו כי ההלכה נקבעת על ידי הרכב ראשוני של בית משפט זה - בין שהוא הרכב של שלושה שופטים ובין שהוא הרכב מורחב מלכתחילה - בלא שיש צורך לאשר כל הלכה חדשה על-ידי עריכת דיון נוסף בה. ראו: דנ"א 4813/04 מקדונלד נ' אלוניאל בע"מ (טרם פורסם). בפרט כך הוא הדבר כאשר - כמו בענייננו - נובעת ההלכה החדשה במישרין מלשון החוק (פיסקה 4 לפסק-דינו של הנשיא) ומהווה התפתחות טבעית של פסיקתו הקודמת של בית משפט זה, התפתחות המבוססת על יישומם של עקרונות קיימים. (למעמדה של עבירת הקשר כעבירה עצמאית שאיננה עבירה נגזרת ראו, למשל: ע"פ 441/72 בשן נ' מדינת ישראל, פ"ד כז (2) 141, 150-149.

9.  סוף דבר: לא מצאתי עילה להורות על דיון נוסף כעתירת העותר, ואני מחליט לדחות את העתירה.

היום, כ"ח באב תשס"ה (2.9.05).

                                                                                      המישנה לנשיא

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   של התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: